מצוות היום
ארבע הן המצוות המיוחדות לפורים ושנצטווינו עליהן מפי הקבלה על ידי סנהדרין ונביאים, ואלו הן: מקרא מגילה, משתה ושמחה, משלוח מנות איש לרעהו, ומתנות לאביונים.

חייב אדם לסעוד סעודה אחת בפורים ביום, ואסור בתענית, ואינו יוצא ידי חובה במה שאכל בלילה. חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי". וכן תיקנו חכמים לקרוא בתורה מעניין היום בפרשת 'ויבוא עמלק' שבסוף 'בשלח', ולהזכיר נס פורים בתפילה ובברכת המזון לכן מוסיפים בהן "על הנסים: בימי מרדכי ואסתר" וכו'. אין אומרים הלל בפורים, וכמה טעמים לדבר: טעם ראשון, שקריאת המגילה היא הילולו של היום. טעם שני: שאין אומרים הלל על נס שאירע בחוצה לארץ. והרי אומרים הלל על נס של יציאת מצרים? אלא כדתניא: עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל הארצות לומר שירה; משנכנסו לארץ - נפסלו כל הארצות, ולא הוכשרה לומר שירה אלא ארץ ישראל בלבד. ועוד אמרו בגמרא טעם שלישי, לפי שבהלל אומרים "הללוהו עבדי ה" - עבדי ה' ולא עבדי פרעה; אבל כאן, אחרי נס פורים, עדיין עבדי אחשוורוש אנו.

פורים פרזות ומוקפין
בי"ד ובט"ו באדר ימי הפורים: בי"ד בכל ערי פרזות, ובט"ו בערים מוקפות חומה (כל מקום אחר דינו - כעיר פרזות). ולמה חילקו חכמים בתקנת פורים בין עיר פרזות לעיר מוקפת חומה? מפני שכשנקהלו בי"ג באדר להילחם בשונאיהם, הכו כל הקמים כנגדם בערי פרזות, ולא מצאו השונאים מקום להתחבא ולהתבצר ונהרגו כולם בי"ג באדר, ובי"ד באדר נחו מאויביהם ועשו אותו יום טוב; אבל בערים מוקפות חומה מצאו להם השונאים מקום להתחבא ולהתבצר מאחורי החומות, ולא הספיקו להכות את כל השונאים. ואחרי שביקשה אסתר מלפני המלך, ניתנה לישראל הרשות להילחם גם ביום י"ד עד שביערו את כל השונאים, ולא נתפנו לעשות יום טוב עד היום הט"ו. ואף על פי שלא כתוב במגילה על שאר הערים המוקפות שנלחמו בהן בי"ד ונחו בט"ו, כי אם על שושן הבירה, דין אחד להן, ודינן כשושן.

שורת הדין היתה לקבוע תקנה זו על כל הערים שהיו מוקפות חומה בזמן אחשוורוש, אבל אילו כך, כל ערי ישראל היו חוגגות ביום י"ד, כדין ערי פרזות, לפי שכל ערי ישראל היו חרבות בזמן נס פורים. לכן תיקנו חכמים שבאותו דור לתלות דין פרזות ודין מוקפים בזמנו של יהושע, כלומר ראוי היה נס פורים ומחיית עמלק להיות בזמנו של יהושע, ותיקנו כאילו קרה הנס בימי יהושע. נמצא, שכל עיר שהיתה מוקפת חומה בימי יהושע עושה פורים ביום ט"ו, ואם לא היתה מוקפת חומה בימי יהושע, אף על פי שהיתה מוקפת חומה בימי אחשוורוש - עושה פורים ביום י"ד. אלא ששושן הבירה, שבה קרה הנס, עושה בט"ו. ערים שספק אם היו מוקפות חומה בימי יהושע אם לא, עושות שני ימים - י"ד וט"ו - פורים לכל דבר. ביום י"ד קוראים את המגילה ומברכים עליה, שהולכים אחרי רוב העולם, ובט"ו קוראים בלי לברך. ישנן בארץ ישראל הרבה ערים מסופקות שחייבות לנהוג פורים שני ימים: טבריה, מירון, בית שאן, חיפה, קיסריה, יפו, לוד ובאר שבע, שכל אלה ספק אם הן בנויות כיום בדיוק במקום שבו הן היו בנויות בזמנו של יהושע. ויש הנוהגים לקרוא בהם פעמיים מגילה, פעם בברכה ופעם בלא ברכה. רק בירושלים ובשושן שבפרס נוהגים פורים בוודאות ביום ט"ו.

מקרא מגילה
חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום. כל הלילה כשר לקריאת המגילה, עד שיעלה עמוד השחר; וכן כל היום - מהנץ החמה ועד שקיעתה, ובדיעבד אם קרא המגילה קודם הנץ החמה ולאחר שעלה השחר, יצא. הכול חייבים בקריאת המגילה, אחד אנשים ואחד נשים. ומצווה מן המובחר לקרותה בציבור ובבית הכנסת. אפילו היו עמו הרבה אנשים - לא יקראנה בביתו אלא הולכים לבית הכנסת, משום 'ברוב עם הדרת מלך' ויש יותר פרסום הנס.

המגילה
חייב אדם לשמוע קריאת המגילה מתוך מגילה כשרה, כתובה בדיו על קלף. ואם החסיר אפילו מילה אחת - לא יצא ידי חובה וחייב לחזור ולשמוע מאותה מילה עד הסוף לפי הסדר. הקורא את המגילה שלא על הסדר - לא יצא. אבל מותר להגיד מילים בודדות מן המגילה, שאינן עניין שלם, בעל פה, אם הוא שומע רובה מתוך מגילה כשרה. לכן יחזיק אדם חומש בעת הקריאה, ולפני שיגיע החזן למילה "המן" יקרא מתוך החומש כמה מילים כדי שלא יפסיד כלום משמיעת קריאתה. מגילה שיש בה טעויות ומלים מחוקות, אם לא חסר בה עניין שלם - כשרה לקריאה.

זמן קריאת המגילה
ט"ו באדר - שושן פורים - שחל בשבת, בירושלים קוראים את המגילה בי"ד ונותנים מתנות לאביונים, אומרים על הנסים בט"ו, ועושים סעודת פורים ומשלוח מנות בט"ז. ולמה אין קוראים את המגילה בט"ו? גזרו חכמים שאין קוראים את המגילה בשבת, כשם שגזרו שאין תוקעים בשופר ואין נוטלים לולב בשבת. וכל זה גזרה, שמא יוציא יחיד את המגילה או את השופר או את הלולב, ויעביר אותם ד' אמות ברשות הרבים. על קריאה בספר תורה לא גזרו; משום שקריאה בתורה היא מצווה המוטלת רק על הרבים, והיא מתקיימת רק ברבים, ואין היחיד המתפרץ בא לידי תקלה, שעד שירצה להוציא, יזכירו לו אחרים. אבל שופר ולולב ומגילה נמצאים בידי היחיד, ואם ישכח שהיום שבת - לא יימצא מי שיזכיר לו. שורת הדין היתה שתידחה קריאת המגילה ליום ט"ז, כמו שנדחות שאר מצוות פורים ליום ט"ז, אבל בקריאת המגילה נאמר "ולא יעבור" - שלא יעברו בה לקרוא אותה אחרי י"ד וט"ו. בן עיר שאינה מוקפת חומה, שקוראים בה בי"ד, ולא היתה בידו מגילה בי"ד, קורא בט"ו ואינו מברך, מפני שכבר עבר זמן קריאה לרוב העולם. אבל אם לא נזדמנה לו מגילה עד אחרי ט"ו - שוב אין לו מצוות קריאה, שהרי נאמר "ולא יעבור".

ברכות המגילה
הקורא את המגילה מברך שלוש ברכות לפני הקריאה וברכה אחת אחר הקריאה, ומתכוון להוציא כל הקהל ידי חובתם. והשומעים עונים אמן ומתכוונים לצאת ידי חובתם, אבל אין אומרים "ברוך הוא וברוך שמו" מפני הפסק ברכה. לפני הקריאה מברך: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מקרא מגילה"; "שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה"; "שהחיינו וקיימנו" וכו'. לאחריה הוא מברך: "הרב את ריבנו" וכו'. ואומרים אחר זה נוסח 'אשר הניא', ו'שושנת יעקב' לבסוף. שכך אמרו חכמים בגמרא: חייב אדם לומר "ארור המן" ו"ברוך מרדכי" וכו' "וגם חרבונה זכור לטוב". ובקריאת המגילה ביום אין אומרים 'אשר הניא", ולמנהג ספרדים אין אומרים "שהחיינו".

בן עיר או בן כרך שיצא חוץ למקומו
בן עיר שבמקומו קוראים את המגילה בי"ד, שיצא לכרך שקוראים שם בט"ו, או להיפך - חילוקי דינים שונים יש בהם בזמן חיוב קריאתם וחילוקי דעות בין הפוסקים. לכן ראוי לכל אדם היוצא ממקומו בי"ג באדר שלא על מנת לחזור בו ביום, שיעשה שאלת חכם כיצד לנהוג במקרא מגילה ובשאר מצוות היום.

על הנסים
יש שאומרים: הואיל וסעודת פורים היא מצוות עשה מן הקבלה, לפיכך הזכרת הנס בברכת המזון חובה גמורה היא, יותר מבחנוכה. שאם שכח בחנוכה ולא הזכיר "על הנסים" בברכת המזון אין מחזירים אותו. לפי שהסעודה לא היתה חובה, לכן גם הזכרת הנס בברכת המזון - אינה חובה גמורה; אבל בפורים, שחייב לסעוד לפחות סעודה אחת של מצווה, חייב להזכיר את הנס בברכה שהוא מברך אחר סעודתו. ואם שכח ולא אמר 'על הנסים' בברכת המזון אפילו פעם אחת - מחזירים אותו לברך עוד פעם. אבל אם הזכיר את הנס בסעודה אחת - שוב אין מחזירים אותו. ויש אומרים: אין מחזירים על 'על הנסים' כלל, גם אם לא הזכירו אפילו פעם אחת, לפי שעיקר המצווה היא על שתיית יין שאין בה 'על הנסים'. ועוד, שאף בתפילה, שהיא חובה, אם שכח ולא הזכיר בה 'על הנסים' וגמר תפילתו - אינו חוזר ומתפלל. אלא שבכל עניין כשיגיע ל"הרחמן" שבברכת המזון יאמר: "הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות וכו' בימי מרדכי ואסתר" וכו'. התחיל בסעודת פורים מבעוד יום ונמשכה סעודתו בלילה, אומר 'על הנסים' בברכת המזון בלילה, לפי שהולכים אחר תחילת סעודה. אבל הספרדים אינם נוהגים כן, ואין הם אומרים "על הנסים" אלא מבעוד יום. ושאר דיני "על הנסים" שבתפילה - כדינים שבחנוכה.

מתנות לאביונים
מצוות עשה מן הקבלה (=מדרבנן) שיתן אדם בפורים לפחות שתי מתנות לשני אביונים, דהיינו, מתנה אחת לכל אחד. ואפילו עני המחזר על הפתחים חייב במצווה זו.

ויוצאים ידי חובה בכל מתנה שהיא, בין בממון ובין במאכל או במשקה, ואפילו בבגד או בכסות. וכשנותן כסף או מאכל, צריך להקפיד לכתחילה שתהא מתנתו מתנה חשובה, שיוכל לקנות ממנה לחם כדי שיעור סעודה לפחות. ובדיעבד יוצא אפילו בפרוטה אחת או בשווה פרוטה לעני אחד, ולשני עניים - שתי פרוטות.

משלוח מנות איש לרעהו
מצוות היום - לשלוח מנות איש לרעהו, לפחות שתי מנות לאיש אחד. והכול בכלל מצווה זו, אחד אנשים ואחד נשים. לא נקרא מנות, אלא דבר שראוי לאכילה או לשתייה מיד, בלא תיקון ובלא בישול, כגון בשר ודגים מבושלים, או מיני מאפה, פירות, מיני מתיקה, יין ושאר משקאות. וכל המרבה לשלוח מנות לרעים הרי זה משובח, אלא שמוטב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות במשלוח מנות, ולהרבות בסעודתו.

אפילו עני שבישראל חייב במשלוח מנות, ואם אין לו - מחליף סעודתו עם חברו ויוצאים שניהם ידי חובתם. אין יוצאים ידי מצוות משלוח מנות, לא בכסף ולא בבגדים ולא בתכשיטים, אלא במיני מאכל ומשקה בלבד.

טוב להקפיד שיהא במנות אלה משום כבוד לרעהו, ולא ישלח לו דבר פעוט שהוא מזולזל בעיני המקבל.